חגית אהרוני, ספרית אוטיבוק על הכלת האחר והשונה
ילדים עם עננות גבוהה
אף פעם לא מחמיצים.
לפחות לא את הדברים החשובים באמת.
כמו, למשל:
ניחוח משכר של חלה מתוקה הנאפית בחדר הסמוך
בזמן שכולם בגן עוסקים במרץ בבניית חומה מפסטנינה לכבוד יום ירושלים בחוג מלאכת יד.
או צמרות שפורצות במחול סוער מחוץ לחלון בדיוק ברגע שרונית הגננת מתחילה לדבר ולספר ולתאר...
ילדים עם עננות גבוהה במיוחד יכולים אפילו להקשיב לסיפור הלא נגמר של רונית וגם לויכוח שמתקיים בחוץ בין אלכס לחגית בו זמנית ( ואפילו להאמין ובצדק רב שחגית צודקת...)
נגיד, ילדים עם עננות ציורית, יציירו לרוב ציורים בדימיון שקצת מסובך להסביר אותם בעל פה למי שלא מעונן. או לא בעניין.
בדרך כלל יהיו שם תריסר דרקונים מעופפים, טירה,
שלושה אבירים, שתי שיני שום ואחד גביע אשל לבן. ותתפלאו, אבל זה לא יוצר להם בראש בלגן.
ילדים שרואים גבוה לא יכולים להחמיץ אף פעם,
גם אם הם מנסים.
אני למשל, כשהייתי קטן, לא החמצתי - לפחות שלוש פעמים בבוקר
ועוד איזה ארבע-חמש פעמים עד השעה שש, והכי הכי - לא החמצתי את אסתר. סבתא אסתר.
בכל פעם שהרמתי את הראש בזמן מפגש חצר אל עבר חבלי הכביסה המטפטפים מהמרפסות החטטניות שהשקיפו על חצר הגן שלנו, הייתי עוצר במרפסת של סבתא אסתר, שאני לא בטוח עד היום אם היא בכלל היתה סבתא של מישהו, אבל לי זה לא באמת שינה.
תמיד רק המרפסת של אסתר לא טפטפה. אולי כי לאסתר לא היתה כביסה ולא היו חבלים. רק חתולים.
אסתר גרה בקומה ראשונה.
היו לה ארבעה חתולים, שני שרפרפים, הרבה כורסא וקצת מרפסת, ובכל בוקר, תמיד ברגע שהילדים בגן היו יוצאים אל החצר, בדיוק יצא שגם היא היתה מצטרפת; מתיישבת על הספה הענקית, מניחה ספל גדול על שרפרף שמאל, שתי עוגיות קינמון ריחניות ומפית על שרפרף ימין, פותחת עיתון ומתחילה להקריא לחתולים בקול רם את כל הסיפורים שבעמוד הראשון
בחתולית רהוטה.
בינתיים השכנים היו מגיפים את התריסים, אבל החתולים מקומה א' לא זזו לשום מקום. הם היו שוכבים בנחת על מעקה המרפסת ומקשיבים. או ישנים...?
העננים גם הם היו עוצרים בדרך ומקשיבים לתחזית בימים הקרובים, לפני שהיו רצים.
ובכן:
"בשבוע הבא צפויה להסתיים שנת הלימודים ואלפי תלמידים ייצאו לחופש גדול. חופי הים עדיין אינם ערוכים לעונת הרחצה, אתמול חודשה תנועת הרכבות, ראש הממשלה עומד להפגש עם אנשים חשובים ממדינה אחרת והנשיא חוגג היום יום הולדת ( בחתולית זה נשמע קצת אחרת).
פיל נולד בגן החיות ברמת גן, בתל אביב הוקם איצטדיון כדורגל חדש, מחר צפוי להיות חם יותר מאתמול, היום יותר ממחר, שרב צפוי החל ממחרתיים, אז לא לשכוח לשתות הרבה-הרבה מים."
ממרומי הקרקע יכלתי לשמוע עד המרפסת של אסתר גם כשמאוד רעש, ואפילו לנחש שאסתר עצמה די מרוצה מזה ששומעים אותה עד חצר הגן.
פעם אחת מישהו דרך בטעות על ארמון החול של מישהו אחר והשמיים התחילו להזיע.
בינתיים השכנים היו מגיפים את התריסים, אבל החתולים מקומה א' לא זזו לשום מקום. הם היו שוכבים בנחת על מעקה המרפסת ומקשיבים. או ישנים...?
העננים גם הם היו עוצרים בדרך ומקשיבים לתחזית בימים הקרובים, לפני שהיו רצים.
ובכן:
"בשבוע הבא צפויה להסתיים שנת הלימודים ואלפי תלמידים ייצאו לחופש גדול. חופי הים עדיין אינם ערוכים לעונת הרחצה, אתמול חודשה תנועת הרכבות, ראש הממשלה עומד להפגש עם אנשים חשובים ממדינה אחרת והנשיא חוגג היום יום הולדת ( בחתולית זה נשמע קצת אחרת).
פיל נולד בגן החיות ברמת גן, בתל אביב הוקם איצטדיון כדורגל חדש, מחר צפוי להיות חם יותר מאתמול, היום יותר ממחר, שרב צפוי החל ממחרתיים, אז לא לשכוח לשתות הרבה-הרבה מים."
ממרומי הקרקע יכלתי לשמוע עד המרפסת של אסתר גם כשמאוד רעש, ואפילו לנחש שאסתר עצמה די מרוצה מזה ששומעים אותה עד חצר הגן.
פעם אחת מישהו דרך בטעות על ארמון החול של מישהו אחר והשמיים התחילו להזיע.
אסתר הניחה את העיתון והסתכלה על הילד שנורא , אבל נורא, ממש ממש רתח מכעס בגלל הארמון שנהרס, הסתכלה ושתקה
ושתקה עוד.
ואז קמה, עטפה עוגית קינמון במפית והניחה אותה על המעקה ורק סימנה לטובה הגננת עם היד, אולי הילד ההוא במקרה רוצה...הגננת טובה חייכה ושלחה נשיקה וסבתא אסתר שלחה חיוך מלא שיני זהב בחזרה.
הילד הרים ראשו אל עבר המרפסת. הוא הסתכל על סבתא אסתר בחיוך קצת מבוייש ואז בחיוך יותר גדול ורץ מייד לבנות ארמון חדש. אסתר התיישבה בחזרה על הספה והתחילה לקרוא בקול רם הכל מהתחלה.
המרפסת של אסתר אף פעם לא בכתה כביסות.
רק חיוכים או פירורים של עוגיות.
שרק ילדים עם עננות גבוהה כמו שלי זכו לראות.
ואז קמה, עטפה עוגית קינמון במפית והניחה אותה על המעקה ורק סימנה לטובה הגננת עם היד, אולי הילד ההוא במקרה רוצה...הגננת טובה חייכה ושלחה נשיקה וסבתא אסתר שלחה חיוך מלא שיני זהב בחזרה.
הילד הרים ראשו אל עבר המרפסת. הוא הסתכל על סבתא אסתר בחיוך קצת מבוייש ואז בחיוך יותר גדול ורץ מייד לבנות ארמון חדש. אסתר התיישבה בחזרה על הספה והתחילה לקרוא בקול רם הכל מהתחלה.
המרפסת של אסתר אף פעם לא בכתה כביסות.
רק חיוכים או פירורים של עוגיות.
שרק ילדים עם עננות גבוהה כמו שלי זכו לראות.
