חגית אהרוני - ספרים וסיפורים על אוטיזם ושות'

 שניה לצאת ספרי החדש 'אפשר לחשוב' אבל רגע. עוד קודם.  אני זוכרת שחשבתי: או שהקו משובש או שהיא חווה מצב רפואי לא סימפטי. הרי כל מה ששמעתי היו רבעי משפטים, מילים קטועות, פואנטה בלי פואנטה ושטויות במיץ. מה שכן הצלחתי לחלץ בכל מסת המלל הזאת היה שכדאי.  מה כדאי? דברי ברור. כדאי לבדוק. "לא דחוף, אפשר מחר. לכי תדעי אולי מישהו פתאום במקרה ביטל את התור שלו." תור למה?? "תראי", הגננת התפתלה. "אסור לי להגיד כי אני לא מוסמכת. אבל את יודעת, אפילו רק בשביל לשלול אוטיזם כדאי..."  מפה אני פחות זוכרת מה היא אמרה. בדיוק צרחתי סימולטנית. יכול להיות ש... לא, לא, אני באמת לא זוכרת. בדיוק הייתי עסוקה בלהיות בהלם של החיים.  הטלפון הבא היה לאבא שלו שנאלץ לנטוש ישיבת דירקטוריון, להורים שלי שהיו בדרך לצפון וחזרו כלעומת שהצפינו ולחברה מקושרת ששלפה מייד מספר טלפון של פסיכיאטרית בכירה עם תורים של חצי שנה לווייטיג ליסט ואז שנה לתור עצמו. התקשרנו. בחופשה. תחזור עוד יומיים. אז פנינו למומחה אחר שהיה מוכן לקבל תוך יום ובלבד שאפסיק לבכות. למחרת הלבשנו את הילד במיטב הבגדים הכי לא איבח