ילדים עם עננות גבוהה , חגית אהרוני, ספרי ילדים ונוער על אוטיזם באוטיבוק

 


מי שיש לו עננות גבוהה
אף פעם לא מחמיץ.

לפחות לא את הדברים החשובים באמת.

כמו, למשל את הריח של החלה המתוקה שנאפית במטבח לכבוד שבת
בו בזמן שבגן כולם עוסקים בבניית חומה מפסטנינה לכבוד יום ירושלים בכלל. 

או את הרשרוש של הצמרות שפורצות בריקוד סוער מחוץ לחלון בדיוק ברגע שהגננת אוספת את הילדים למפגש ומתחילה לדבר ולספר... סליחה, מה שמתחולל בחוץ מעניין הרבה יותר!

ילדים עם עננות גבוהה כמו שלי היתה כשהייתי ילד, יכולים אפילו להקשיב לסיפור הלא נגמר של הגננת וגם לויכוח בין אלכס לחגית בו זמנית ואפילו להאמין שחגית צודקת (היא באמת צודקת, אגב).

כי ילדים שרואים גבוה לא יכולים להחמיץ אף פעם, גם אם הם נורא מנסים. וההורים שלהם באמת מנסים. בכל מיני דרכים.

אני, אם יורשה לי להעיד על עצמי לא החמצתי כילד - לפחות שלוש פעמים בבוקר ועוד איזה ארבע-חמש עד השעה שש, והכי הכי - מעולם, אפילו פעם אחת לא החמצתי את אסתר. סבתא אסתר.

בכל פעם שהייתי מרכין את ראשי אל הקרקע דרך חבלי הכביסה המטפטפים מהמרפסות החטטניות שהשקיפו על החצר של הגן שלנו, גן 'אפשר לחשוב', הייתי עוצר במרפסת של סבתא אסתר, שאני לא חגמרי בטוח גם היום אם היא היתה סבתא של מישהו, אבל לי זה לא באמת שינה.

תמיד רק המרפסת של אסתר לא טיפטפה. אולי כי לאסתר לא היו כביסות בחוץ וגם ולא חבלים. רק חתולים.

אסתר גרה בקומה ראשונה.
אני זוכר שהיו לה ארבעה חתולים, שני שרפרפים, הרבה כורסא וקצת מרפסת, ובכל בוקר, תמיד ברגע שאנחנו היינו יוצאים אל חצר הגן, בדיוק יצא שגם היא היתה מצטרפת; מתיישבת על הספה הענקית, מניחה ספל גדול על שרפרף שמאל, שתי עוגיות קינמון ומפית על שרפרף ימין, פותחת עיתון ומתחילה להקריא לחתולים בקול רם את כל הסיפורים שבעמוד הראשון 
בחתולית רהוטה.

בינתיים השכנים היו מגיפים את התריסים, אבל החתולים מקומה א' לא זזו לשום מקום. הם נשארו לשכב בנחת על מעקה המרפסת והקשיבו לדווחים. 

העננים גם הם היו עוצרים בדרך ומקשיבים לתחזית בימים הקרובים, לפני שהיו רצים.

ובכן:

"בשבוע הבא צפויה להסתיים שנת הלימודים ואלפי תלמידים ייצאו לחופש גדול. חופי הים עדיין אינם ערוכים לעונת הרחצה, אתמול חודשה ואז הופסקה ושוב חודשה תנועת הרכבות, ראש הממשלה עומד להפגש עם אנשים חשובים ממדינה אחרת והנשיא חוגג היום יום הולדת ( בחתולית זה נשמע קצת אחרת).

פיל נולד בגן החיות ברמת גן, בתל אביב הוקם איצטדיון כדורגל חדש, מחר צפוי להיות חם יותר מאתמול, היום יותר ממחר, שרב צפוי החל ממחרתיים, אז לא לשכוח לשתות הרבה-הרבה מים."

ממרומי הקרקע  יכלתי לשמוע עד המרפסת של אסתר גם כשמאוד רעש, ואפילו לנחש שאסתר עצמה די היתה מרוצה מזה ששמעו אותה עד לחצר של הגן.

פעם מישהו דרך בטעות על ארמון החול של מישהו אחר והשמיים התחילו להזיע... אסתר הניחה את העיתון והסתכלה על הילד שנורא , אבל נורא, ממש ממש רתח מכעס בגלל הארמון שנהרס, הסתכלה ושתקה.

אחרי רגע קמה, עטפה עוגית קינמון במפית, הניחה על המעקה וסימנה לרונית הגננת עם היד, אולי הילד ההוא במקרה רוצה... רונית חייכה ושלחה לסבתא אסתר נשיקה ואסתר החזירה חיוך מלא שיני זהב בחזרה.

הילד הרים את הראש למעלה אל עבר המרפסת. הוא הסתכל על סבתא אסתר בחיוך קצת מבוייש ואז בחיוך יותר גדול ורץ מייד לבנות ארמון חדש. אסתר התיישבה בחזרה על הספה והתחילה לקרוא בקול רם הכל מהתחלה.

המרפסת של אסתר אף פעם לא טיפטפה כביסות.
רק חיוכים או פירורים של עוגיות.

שרק כמה ילדים עם עננות גבוהה כמו שלי, לשמחתי הרבה הצליחו לראות.













רשומות פופולריות