פרידה / 'אפשר לחשוב', ספרי ילדים על אוטיזם, חגית אהרוני

 


   יעלי ניגבה שש דמעות שקטות לאורך השרוול ולחשה משהו שרק היא יכלה לשמוע.

רועי נשען על הדלת של האוטו של אבא ולחש לעצמו גם הוא כמה מילים. 

"אתה יודע אנגלית?" שאלה פתאום בקול רם. 

"לא."

"אז יש לי רעיון. אולי תגיד להורים שלך שרק הם יסעו ואתה תשאר."

"אבא הבטיח שנסתדר."

"אני לא."

רועי דמע בבת אחת הרבה יותר דמעות משתכנן אך מייד אסף אותן במבוכה אל השרוול.

"בשנה הבאה אתה תריב באנגלית עם ילדה אחרת."

"כנראה שכן."

"ותשכח?"

"לא חוש... אולי את זו שתשכחי קודם."

"נסיעה טובה" צעקו מרחוק חגי ויריב. "נתגעגע". 

"גם אני", יעלי לחשה. 

רועי התיישב במושב האחורי, אבא טרק את הדלת. 

"אני אוהבת אותך", יעלי אמרה לעצמה על המדרכה. 

"אני אוהב אותך", רועי אמר לעצמו בעצב מבעד לשמשה

ונסע. 





רשומות פופולריות