דמוקרטיה, ההיגיון האחרון / חגית אהרוני
אם וכאשר גם ההיגיון האחרון יכבה,
ויתכן שזה יקרה באישון לילה
או בכותרות הבוקר
או באחד מיני עשרות הפרסומים הראשונים של אחת מיני עשרות מהדורות החדשות באותו יום
ואם כבר אז בזו המרכזית,
יתכן לפני,
בעצם אחרי,
עדיף רגע לפני התחזית,
אולי בכלל בזמן ש... אלוהים!
זה יכול לקרות בכל רגע נתון. בכל רגע!
כן אבל, גם אם כן,
הרי, לא לשוא נלחמנו.
לא לשוא דגללנו.
לא לשוא הוצאנו את הגרון!
זה בסדר, ינחם השר מבעד למרקע. גם את מחירי הקוטג' והעוף והלחם והחלב והמטרנה והחינוך והדיור והקיטור העלנו לכם ונשארתם בחיים. לכל דבר בסוף מתרגלים.
העם לא נעל מספיק טוב את הדלת, יאשימו נציגי העם את העם שברח לתוך מהדורות הלילה.
אל דאגה, יענו להם נציגי האופוזיציה מבעד למסך המפוצל. נותרו מספיק נושאים למאבק הבא - הבא. עוד לא השלמנו את המחאה על נפילתה של המפלגה.
האנושיות האחרונה לא תברח, נכון? ישאל בדאגה המראיין את המומחה התורן.
איני יודע, יענה לראשונה בענווה זה שלרוב כן יודע לאן ממשיכים מכאן.
אבל... אבל מה אם גם החופש האחרון ילקח מאיתנו? יזעק נואש המראיין ויציג את הסקר האחרון?
אל תאמינו לסקרים, תצא מייד תגובה מלשכתם של כמה שרים. אחינו ואחיותנו אתם. עזבו אתכם מכל השטויות. התקשורת סתם מחפשת כותרות.
מודיעים לי שהגענו לסיומו של המשדר המיוחד, יאמר הקריין התשוש וינגב את עיניו הדומעות. מחר יום שידורים מיוחד לקראת המאבק בדבר הבא - הבא - הבא, נתראה בשש בבוקר במהדורה הראשונה.
לתוך הלילה מישהו ימשיך לשבת בכיכר
כי הרי צפויה מחאה חדשה מחר.
בכל זאת, מישהו צריך להצהיר
שגם אם ההיגיון האחרון יכבה,
וזה יכול לקרות בכל רגע,
אפילו ברגעים אלה ממש,
שלא יהיה ספק שנשאר מישהו אחד
שפוי מספיק לצאת מדעתו
נוכח אחד ממופעי הרצינות הגדולים ביותר שידע העולם מאז ומעצמו.
