משלוח מנות /'חגית אהרוני אפשר לחשוב'
"לא לשכוח
שוקולד
אחר כך דף צביעה
אוזן המן..."
"הי, ברק, אתה לא בא? אנחנו מכינים תפאורה למסיבה."
"הי דינה הסמויה, אני עסוק. אני בדיוק מחפש טוש שחור לרשום איתו את כל הדברים שיהיו במשלוח מנות שלי לעצמי בפורים."
"לעצמך?"
"ברור. אני יודע לעצמי הכי טוב מה אני אוהב. רוצה לראות? הנה מצאתי. נתחיל לרשום. שוקלד לבן, סוקריות, אזן המן פרג, רשן לא מריש כי אני מפחד מהרעש והכי חשוב דף צביה של דנוזאר ועוד דף חלק שאני כבר אחליט עליו. אוי, חבילת צבי פסטל, איך שכחתי. אזן המן פרג כבר אמרתי? אה כן, וברחה, שזה הכי חשוב."
"ומה יהיה כתוב בברכה?"
"את כל התכניות שלי לפחות עד לשנה הבאה."
"יש לך ממש תכניות?"
ברור. אני אהיה צייר. אבל כדי שזה יקרה אני צריך להתאמן. אז כל יום אני מאחל לעצמי לצייר לי בסגנון אחר.
"אני פעם חלמתי להיות סופרת."
"את יודעת שאבא שלי סופר?"
"באמת?"
"הוא מספר כל יום למחשב ואחרי כמה זמן יוצא לו ספר."
"כמו קסם."
"הוא לא קוסם. הוא סופר."
"אני גם אוהבת לכתוב."
"ספרים?"
"כל מיני דברים. כרגע אני לומדת ביבליותרפיה. שזה כמו טיפול דרך כתיבה וקריאה."
"את רוצה להיות מטפלת בסיפורים?"
"באנשים."
"וזה מעניין?"
"רוב הזמן די... כן."
"כי רצית להיות סופרת ובדרך נגמרו לך המילים?"
"כי בינתיים קרו דברים אחרים."
"גם לאבא שלי קרו דברים אחרים ובכל זאת הוא נהיה סופר."
"הוא בר מזל."
"לא, הוא כמוני. כל יום סופר."
"לפעמים אני מספרת למגרה."
"והיא מקשיבה?"
"בינתיים ... היא מתמלאה."
"אז אני מציע לך בברכה של המשלוח מנות שלך לעצמך לאחל לך להיות סופרת באמת."
"באמת?"
"בואי נרשום רשימה מסודרת. מה את רוצה שנרשום במשלוח, קודם אוזן המן או קודם מחברת?"
