ספרי ילדים על אוטיזם באוטיבוק, הצצה לספר 'אפשר לחשוב'
"תהיו בשקט כבר!" יעלי דורשת.
"אתם מפריעים לי לריב עם רועי. מרוב רעש אני לא שומעת את עצמי."
"אנחנו בריב?" מתפלא רועי.
"אני רק לא מסכים לך ואת לא מסכימה לי."
חגי נכנס לכיתה רושף ומתנשף:
"מי לקח את הכדור שלי בלי רשות? הוא היה בפינת התיקים."
"תשמור על הדברים שלך", נוגה עונה, "ותפסיק להאשים אחרים."
"לא האשמתי", חגי מנסה להסביר. "לא אמרתי שמישהו בלי כוונה אולי בטעות גנב."
"יופי, אז תמשיך לחפש", נוגה מסכמת את העניין. "אנחנו עסוקים בלבחור משחק עכשיו."
ללי מטפסת על הכסא של רונית עם מגאפון מגליל נייר טואלט.
"אני שואלת בפעם הלפני אחרונה, מי בעד מחבואים? מי רוצה מחבואים? פעם אחרונה. מי מסכים למחבואים?
מי מוכן ל... טל, יוחאי, אתם לא מקשיבים! חגי, אתה מוכן רגע לצאת לחצר להגיד אתכם לרונית שאתם לא מסכימים?"
"חכו חכו", חגי יוצא לחצר בדמעות. "גם אני אקח לכם דברים בלי רשות כשתלכו לרגע לשירותים."
"פעם אחרונה אחרונה שאני שואלת", ללי שואלת שוב. "מי בעד... די, למה אתם לא עונים?"
"נמאס. כמה רעש יש פה", יעלי מתרגזת. "רועי, בוא אחריי, נמשיך להתווכח בחוץ."
רועי הולך אחרי יעלי.
"אבל... את מבטיחה שאחרי זה תפסיקי עם הפרצוף החמוץ?"
"פעם אחרונה אחרונה אחרונה שאני שואלת", ללי לא מספיקה להשלים את השאלה ופורצת בבכי תמרורים. "אתם פשוט, פשוט... חבורה של ילדים מעצבנים!"
בקיצור, עוד בוקר שיוצא מדעתו. ללי רוצה לשחק במחבואים אבל, אף אחד לא מסכים. יעלי לא מצליחה לא לריב ולא
להשלים. חגי מאשים את כל העולם, וכולם, פחות או יותר, כועסים על כולם.
אם זה לא מספיק, אז בחצר, ג'ני לא רוצה לשתף את יריב בשיעור בישול מחול בארגז החול, צפנת לא מסכימה לשתף אף אחד
בנדנדה, נוגה רצה החוצה ותופסת לעצמה את המריצה, ליוחאי אין חשק לרוץ אחרי טל בתופסת מדבקות, בתמורה טל מחזיר לו שבחיים יותר לא ישחק איתו בנחשים וסולמות ורועי מציץ מבעד לויכוח עם יעלי שאף אחד בטעות לא משחק במשחק הכיסאות.
ללי יוצאת אל החצר בזעם.
"היה צריך לקרוא לכם גן הלא רוצים להשתתף!"
"מחבואים זה משעמם", רועי אומר.
"כן, מחבואים זה משעמם", יריב חוזר.
"בסדר", רונית מתערבת. "אז לא מחבואים. ללי, יש לך רעיונות נוספים?"
"אממ... חמש אבנים."
"זו בעיה", ג'ני מוצאת בעיה. "אנחנו עשרים."
"תחרות ריצה?"
"את תמיד מנצחת. זה לא חוכמה."
"מסלול מכשולים? מסעדה בכאילו. גן בכאילו. מרפאה בכאילו? משחק הכיסאות."
"לא משחק הכיסאות!" רועי מזנק ותופס את הכיסא הראשון שהוא מוצא.
"די, רועי, כבר נגמרים לי הרעיונות. אתה לא רוצה שום דבר חוץ מהמלך אמר. נמאס כבר."
"אבל קשה לי", רועי עונה ומחבק חזק את הכיסא. "מהבוקר לא החלטתי על שום דבר."
"אתה יודע מה רועי?" יריב אומר בקול רועד, "החלטתי שאתה לא מחליט עליי מעכשיו עד הפעם הבאה."
"כן?" רועי עונה. "אז מרגע זה אני מחליט עליך שאתה פחדן."
"כן?" יריב מושך בכתפיים. "אז... אז... אני מחליט שאתה קשקשן."
וחגי משמיץ:
"רועי חושב שהוא ראש הממשלה של הגן."
"רונית, חגי קילל אותי!" רועי פורץ בבכי.
"לא נכון, לא קיללתי." חגי מתגונן.
"קראת לי ראש ממשלה."
"לא יפה", רונית אומרת. "לא מדברים ככה אצלנו בגן. תבקש מרועי סליחה."
"זה לא הוג... טוב, סליחה."
"חכו רגע, בואו נעשה הצבעה", ג'ני מציעה. "מי רוצה תופסת?"
"לא אני", כולם עונים במקהלה.
"חיי שרה", ללי מנסה. "קליעה למטרה. תחנת משטרה.
די! נמאס לי כבר", ללי זועמת. "אתם לא עושים שום דבר כל היום חוץ מלריב."
"אני רב?" רועי מתפלא, "יריב רק לא מסכים לי ואני לא מסכים ליריב."
"החלטתי עוד יותר!" יריב נזכר פתאום. "החלטתי שרועי לא מחליט עלי מהיום ועד בכלל."
"מה אתה אומר?" רועי מתעצבן. "אתה בעצמך."
"מי עצמי? אני מעכשיו עד לפחות אחרי הצהרים לא מתכוון להסכים איתך."
"למה, אבל לא עשיתי שום דבר."
"אתה לא יודע לשחק בשום משחק חוץ מהמלך אמר."
"מי אמר המלך אמר? הסכמתי לעוד אפשרויות. רק לא... משחק הכיסאות. יש משחקים אחרים."
"טוב, גם אני לא רוצה משחק הכסאות", יריב לא מתאפק ומסכים.
"נמאס מהמשחקים האלה. זה תמיד אותם אחרים!" רועי אומר. "צריך להמציא משחקים חדשים עם כללים יותר מעניינים.
יוחאי, טל, מה אתם אומרים, מסכימים?"
"מה אתה מערב אותנו?" אנחנו רק רוצים לשבת בשמש. בכלל לא אכפת לנו במה אתם משחקים."
"רגע", ג'ני מתערבת, "למה רק לדן מותר להיות הרבה זמן בקוביות לבד? גם אחרים רוצים לבנות."
"הכון הכן צא!" רועי רץ ראשון לפינת הבניה ואוסף במרץ קוביות.
"הי!", זועקים כולם. "חכה לנו. גם אנחנו רוצים. רונית, תסתכלי. הוא לוקח הכל ולא משאיר לאחרים."
"רועי! רועי!" רונית קוראת. "אני מבקשת ממך לחלוק עם כולם. לא יפה לקחת לעצמך את כל הקוביות."
רועי מתפלא: "אני לקחתי לעצמי את כל הקוביות? דן נותן לי. מה, יש חוק שאוסר לקבל מתנות?"
