גשם של זכוכיות / הסיפור על הסיפור על הסיפור על אבא של דרסו

אמא התפללה שגשם של זכוכיות יפול כמו פירורים מקורמלים על העולם, אבל השמים התחרטו ברגע האחרון ולי נותר רק להגיש לה קשת ברוטב דמעות. 

"לא נורא, ילד, יהיו עוד הזדמנויות", סבתא מירל'ה אמרה בקול רם כדי שגם אמא תשמע. "תמשיך לנסות."

רציתי להתבלבל ולהגיד שאני בחיים לא ארצה יותר ודי, אבל, לא מספיק התבלבלתי בשביל להאמין בזה. בסוף בכיתי סתם דמעות רגילות כאלה משעממות, של ילדים.

מושיק, אב הבית, כיבה את האורות באולם: "ילד, כבר מאוחר", אמר, ואני קיפלתי מהר את הסינר בתוך הילקוט ויצאתי משם, וידעתי כמעט בוודאות שבשנה הבאה ארשם שוב לתחרות.

כל הדרך הביתה אמא שתקה בזכוכית מדוברת, ואני לא אמרתי אף מילה. ואז, רגע אחרי שסובבה את המפתח של דלת הכניסה, הסתובבה אליי ושאלה: "בעצם, יש שמש יפה בשמים, מתחשק לך להמשיך לטייל במעלה הגבעה?"

רשומות פופולריות