הסיפור על אבא של דרסו


אולי בכל זאת טייס?
טייס. פשוט. 
זה גם מה שדוד חיליק אומר, וחיליק הוא לא רק דוד. הוא גם גזבר המועצה ופעמיים כמעט - כמעט נבחר לתפקיד יושב הראש, אז הוא כנראה יודע על מה הוא מדבר.

כשדוד חיליק בא לבקר, זה בדרך כלל כשהוא ממהר כמעט להבחר למשהו, ואז הוא נכנס אלינו הביתה או לאיזה סלון של מישהו אחר, לוחץ יד לכל אחד בנפרד ואז אוסף את כולם סביבו ומתחיל להזכר. בפעם האחרונה זה הלך כך, פחות או יותר:
"מאז ומתמיד, אתם יודעים, היתה מחוי...מחויבו...מחו-י-ב-ו-ת-י נתונה לפני הכל לרווחת הציבור ולרווחתו. אני מזכיר לוותיקים בינינו שעד לפני עשור לא היה כאן דבר מלבד חולות ומדבר. אבל! מאז נבחרתי אני לגזבר, עיניכם הרואות, מצבנו הפך פשוט נהדר. יחד עם זאת, אציין ואומר, לאחרונה, כך שמעתי, הופנו בקרב מי מאיתנו שאילתות ( מוצדקות יש לומר ) אל ראש המועצה ההוא הנבחר בדבר מחסור בגינות ציבוריות. 
ובכן, מתוך אחריות ציבורית לשלום הציבור ושלמותו, החלטתי אנוכי להרים את הכפפה, ולאחר שזימנתי את מיטב אנשי המקצוע ללשכתי, וגם את יוסי מהמשתלה, אני שמח ונרגש להכריז בזאת על הקמתו של מעגל התנועה הפורח הראשון במושב אבירים, הוא "מעגל אבירים"! ושאבן הפינה שלו תונח ברגע שנשיג אבנים. בעניין זה אבקש את סבלנותכם רק עוד מספר ימים.
בהזדמנות חגיגית זו אני מבקש לא רק להודות לעמיתיי, אנשי המקצוע, וליוסי משתלה, אלא גם לנצל את ההזדמנות ולהעביר ליוסי אחר כבוד את שרביט הגזברות. כפיים ליוסי, יוסי אתה מוזמן לשאת מילים. רק לפני כן, בנימה אישית: מכובדיי, משפחתי היקרה, תושבי אבירים, כפי שאתם יודעים, החיים מזמנים לכולנו אתגרים לא פשוטים לפעמים. ואני אומר: לעולם אל לאיש מאיתנו לוותר! עלינו לקחת כמה שיותר. כלומר, לתת מה שיותר לאחר. ואת זה, כמובן, אוכל לעשות רק אחרי שאבחר. אתם מבינים מה אני אומר...

יש לי חלום! 
שיום יבוא ופסגותיה הקרחות של אבירים תיצבענה בשלל גוונים, ושחור ולבן יהפכו ידידים ויחיו בשיווין כשבט אחים, שבת אחים, אחים בדם, דם המכבים, מכבים רעות, לשירת התקווה. משהו על חלומות. כן, נזכרתי: אני מאחל לכל אחת ואחד מכם, חברים, שילך, כמוני, בעקבות החלום שלו ולא יוותר. אתם כבר מכירים אותי. משחר ילדותי האמנתי כי ניצבת מול עיניי מטרה נעלה. משום כך, מכובדיי, מצביעיי, יוסי משתלה, החלטתי להתמודד בבחירות הקרובות לראשות הממשלה !!!"

יוסי מחא כפיים, ועלה על הבמה משטיח בסלון שלנו כדי לשאת מילים, וחיליק התנצל שאין לו זמן לשמוע את הנאום כי יש לו התחייבויות נוספות במקומות אחרים,
ורץ לדרכו.

דוד חיליק, קראתי לעברו 
בדרך החוצה.
"כן, חמוד"
דוד חיליק, אני חולם להיות טבח!
"נהדר, ילד יקר. עם נחישות וחריצות תוכל להיות כל מה שתבחר, מטייס ועד רופא. העיקר שתהיה מרוצה".
אני רוצה להיות טבח.
"אם טייס זה הדבר שיגרום לך להיות מרוצה, עלה ונסוק עד לאן שתרצה".

אני רוצה להיות טבח.

פשוט. טבח.
בשבילי, הכי כיף במטבח. גם אם כרגע כל מה שאני יודע להכין זה פחות או יותר כריך עם ממרח. בכל זאת, להתעטף בתוך הסינר הגדול של אבא, לחבוש את כובע השף שקבלתי במתנה מדודה סוזי מאמריקה ולעשות בכאילו אני מנהל מסעדה משל עצמי, אל תצחקו, זה עסק מאוד - מאוד רציני. והאמת, בלי להשוויץ, אפילו המצאתי מתכון סודי. אבל כזה שאם מבקשים יפה אני מוכן לגלות. 
ובכן, להכנת כריך החלומות, זה מה שצריך לעשות: 

על משטח עבודה נקי יש להניח צלחת הגשה חגיגית ( הגשה יפה היא דבר חשוב ). לידה, על קרש חיתוך יש לפרוס שתי פרוסות דקות ומאוד מדויקות של לחם מחמצצצת, להוסיף בזהירות כף גדושה גבינה לבנה, חמישה זיתים שחורים ורבע עגבנייה ולבסוף קצת מלח גס, אבל ממש בקפידה. ואז, בערבוב ממש מהיר לגבש הכל לכדי עיסה נמסה, ולאכול בתיאבון עם כף עץ, אפשר ורצוי אפילו בעמידה. את הצלחת ניתן בינתיים להחזיר בחזרה. 
אוי, נהייתי רעב רק מהמחשבה...

אבל אם כבר מחשבה ולחשוב וחשיבה וחשיבות וכל זה, אז אני באמת שואל, למי יש כח בכלל לעלות כל כך גבוה כל בוקר עד העבודה, גם אם זה בטיסה? אני גם לא כל כך מסתדר עם מקומות שלא עומדים על רצפה. 
בעצם, למה בכלל חייבים כרגע להחליט? למרות שאם חושבים על זה, בגיל רבע לתשע זה כבר די מתבקש. 
כי נגיד, לדודי - נזלת, למשל, יש כשרון יוצא דופן בחשבון. מתי שיישאל, הוא תמיד  יידע לענות בבטחון שהוא מתכוון להיות מתמטיקקי. עירית - קשת - צהובה בשיער תצהיר בביטחון: לוחמת אש. מהיכרות ארוכת שנים עוד מהגנון, ברור לחלוטין שאין לאף אחד סיכוי לכבות לה את הדמיון. רחלי - ללא - גלוטן תאמר: או שופטת או עורכת דין. תלוי לדבריה את מי שואלים, אותה או את ההורים. אמא אומרת שהנושא טעון בדיקה, "אך הואיל ועסקינן בנושא בעל חשיבות ציבורית ממעלה ראשונה", עוד היא טוענת, "טרם התקבלה החלטה".
אצל רועי - עם גלוטן - בלי ביצים, הכל הרבה יותר פשוט. ההורים שלו שניהם וטרינרים. בבית שלו יש המון חיות וספרים על חיות וחיות שיושבות על ספרים וחיות צעצוע וצעצועים לחיות, ככה שהכל כבר חתום וסגור "בהנחה שלא יהיו הפתעות."
בניגוד לרועי, ליובל המוסיקאי דוקא מרשים להיות עורך דין.
דרסו חולם להגיע לחלל. טוב, אבא שלו טייס אז אין כאן שאלה בכלל. 
ואני, אם יורשה לי, רוצה להיות טבח. אפילו שהגדולים אומרים לי שאני לא מוכרח, לכן אם זה לא ממש - ממש דחוף והכרחי כרגע להחליט, אז לא אכפת לי שההחלטה שלי להיות טייס, נכון לעכשיו, לפחות, תהיה סופית. 
רגע, אפשר יהיה אחר כך להחזיר ואז להחליף לנהג מונית? 
משאית? 
שיננית?
מורה לנהיגה.
יש לי רעיון. טבח בתוך מטוס. זה מן שילוב כזה של שני ה...

אוף! אני לא יודע אם אני רוצה להיות טייס. אבל אם חיליק יודע, אני משער שאין פה שאלה בכלל. בכל זאת, יום אחד הוא כמעט ייבחר לרמטכ"ל.

רגע אחד!
אולי זה לא נורא בכלל.
הרי, כשחושבים על זה לרגע, גבוה בשמיים אין אף כביש וגם לא פקקי תנועה וגם לא רמזורים ותמרורים או חיצים שמחליטים על כל תנועה. וגם לא הפרעות ורעשים, ולא צריך לעשות כל מה שהאחרים מבקשים, ולהתנהג בהתאם כי אנשים מסתכלים, ומה יגידו השכנים, ותן נשיקה לדודים והאמת, זה כבר עולה לי על העצ...
לא משנה, עכשיו אני רק צריך להחליט - להחליט על עצמי, ועצמי כבר יתרגל אחר כך. 
בקיצור ולעניין:
ט...הו, איזו הקלה................

אבל אם כבר טי... אז לפחות טיי... כמו אבא של דרסו, שחוץ מזה שהוא אבא של דרסו, הוא גם טיי...ס בכיר בחיל האויר וגם מורה לנהיגה במטוסים וגם - ככה דרסו סיפר לי - הוא מכין אינג'רה וואטוספגטי ברוטב עגבניות הכי טעימים בעולם ( אבל רק בסופי שבוע, אם יש לו זמן ) וגם לפעמים הוא אומר שנמאס לו להיות נהג מונית.
אז אם כבר, ככה אני רוצה להיות. בדיוק כמו אבא של דרסו, שלמרות שהוא איש מאוד - מאוד עסוק, הוא בכל זאת הספיק להגיע בשבוע שעבר לכיתה שלנו ביום ההורה המעשיר ולהיות הורה מעשיר ואז להעשיר את התלמידים והמורים בחוויות ובסיפורים מרתקים על העבודה שלו שנמצאת בעננים. כן, אבא של דרסו עובד בלטוס רוב הזמן. בשבילו, השמיים פתוחים לרווחה כל השנה. ואפילו שהוא מביא את דרסו דוקא באוטו לבית הספר בכל בוקר, ממש לא קשה להבחין כמה גבוה הראש שלו נמצא. יש לו גם מדים מיוחדים, כך הוא סיפר, וקסדה שיכולה להגן עליו אם במקרה פורצת מלחמה. קטנה. מלחמונת. אבל האמת היא שאבא של דרסו הוא דוקא איש של שלום, ואמר שהוא מאמין שיום אחד השלום בטוח יגיע, אבל מבחינתו הוא היה שמח אם זה היה קורה עוד היום. 
כשיש לו זמן פנוי הוא נהנה להשקיף מבעד לחלון תא הטייס על הנוף הכי יפה בעולם. אני מנחש שכשמסתכלים על משהו ממש מרחוק הוא באמת יכול להראות מושלם.

הרבה לפני שאבא של דרסו היה טייס, כך הוא סיפר, הוא היה ילד שמאוד אהב מטוסים, ובכל הזדמנות היה רוכב על האופניים מהבית של סבתא שלו ברמלה עד שדה התעופה בלוד רק כדי להשקיף מאיזו גבעה על המטוסים שנחתו או המריאו בשדה. כשהיה חוזר הביתה, היה מצייר מטוסים על הקירות בחדר. כשנגמרו לו הקירות, התחיל לבנות דגמים מקרטון. כשנגמרו הקרטונים בשכונה, הביא קרטונים משכונה אחרת, עד שיום אחד גילה שהצליח לבנות במדויק דגם ענק של שדה תעופה לתפארת. 
כשגדל והגיע לצבא, כבר ידע כל מה שאפשר לדעת על עולם התעופה. המפקדים, שמיד הבחינו בידע ובנחישות שלו, החליטו לקבל אותו לקורס טיס. ובאמת, אחרי שנים של אימונים והרבה מאוד התמדה, הגיע בעצמו להיות מדריך טיסה. 

פעם אחת, כך סיפר, יצא עם חברים מהטייסת למבצע סודי באיזה אזור עם שמים סודיים שאסור לגלות, כשפתאום קרתה במטוס שלו תקלה במנוע. זה היה רגע מאוד מפחיד. המטוס, פתאום התחיל לנסוק כמו כובע שעף לגובה, ואז בבת אחת צלל למטה, אבל אבא של דרסו לא איבד את העשתונות. הוא לחץ על כל מיני כפתורים, הזיז את ההגאים, כיוון את המסכים והצליח להנחית את המטוס במקום מבטחים. מאז, כך אמר, למד "להעריך את הדברים הקטנים". זה מה שהוא אמר.

אבא של דרסו הוא איש מאוד מיוחד. כשמסתכלים עליו תמיד נדמה שיש לו בראש שמים. אני מנחש שהוא רואה נורא גבוה או חושב מחשבות מאוד גבוהות. 
אולי יום אחד גם אני אהיה טייס של שלום במטוס מקרב כמוהו, ואולי בכלל יהיו לי שמים אחרים משל עצמי. 

לפני כמה ימים שיתפתי את החברים בשיעור חברה בחלום שלי להיות טבח. החברים ברכו אותי ואמרו שזו בחירה טעימה ונהדרת.
ואז פתאום יוליה המחוננת - בלי לקטוז אבל עם ציונים גבוהים - קמה ושאלה בשקט כשדמעה שקופה מתעקשת לה בקצה האף: "...למה בכלל אנחנו צריכים מעכשיו להחליט מה נעשה כשנהיה גדולים? הרי אם נדע הכל עכשיו", הוסיפה וניגבה את האף, "מתי נספיק להיות ילדים?"

...........




  

רשומות פופולריות