סערה בכוס עם קש
גם בניסיון הרביעי
לא התיישרו העננים על הדף,
כמצופה מעננים בעלי ניסיון
מאת ציירים גדושי כשרון לעשות.
ופתאום - סערה בתוך כוס!
עפרונות מוזזים מצד לצד,
חלקם מושלכים מהכוס לריצפה,
דפים נבהלים באויר
כל הגן - סדום והמולה.
וברק מכה בידו על השולחן בזעם,
ולי מצטיירים רעמים באזניים
ברעש אדיר, ונמלטים על נפשם
ניצני עננים שרק לפני רגע
החלו להצטייר בדפים נוספים,
וכעת ממהרים לתפוס
מחסה תחת שמיים אחרים.
ולרגע אפור אחד גם השמש הלוהטת,
שחדרה עד לפני רגע בעוצמה
דרך החלון הפתוח, לא מצליחה
לשכנע אותי שלא מתקרב מבול.
"שום דבר לא מצטייר לי ולא מסתדר
לי היום!" מתרעם ברק, זורק עוד דף
על הריצפה והולך.
ג'ני מרימה את הדף המעונן למחצה
וממלמלת: "לו ידעתי לצייר ככה הייתי
דוקא מאוד מרוצה", ובעוד ברק נוטף
בריצה טיפות גדולות לעבר החצר,
אני מתבונן בשתיקה בחלקי העננים
שהושלכו ואז באורית וביהודית ולעבר
התקרה, וחושב לעצמי
אם באמת - באמת נפלו היום
השמיים בגן או שזה רק
רגע אחד מאוד - מאוד מבולגן.
יהודית יוצאת אל החצר, וקוראת לברק
לחזור ולסדר את הגן.
ברק בא, מנגב את עיניו, ומחזיר את
הסערה לתוך הכוס ואת הדפים
מניח על השולחן.
ג'ני נוטלת דף מהערימה ובוראת את
העולם מחדש, הפעם מהשמש.
באה יהודית, נוטלת עפרון ומבקשת
רשות לצרף ענן לבן.
מיקה מצטרפת ושואלת אם תוכל
להוסיף גם היא פרפר קטן. אט אט
מגיעים עוד ועוד ילדים לשולחן;
רק ברק יושב בפינה ושותק שתיקה
ארוכה - ארוכה. ג'ני מזמינה אותו
להוסיף משלו לציור אבל הוא מסרב בתוקף ומייד מתקרב, אוחז בעפרון
ומוסיף אדמה אחת, שני שתילים,
שלוש ערוגות, ארבעה שיחי תותים,
עץ נמוך, עץ בינוני ועץ גבוה עם הרבה
ענפים, ועוד קן אחד גדול, בתוכו ציפור
אחת ושנים עשר גוזלים!
גם בירו מגיע ומוסיף במעט המקום
שעוד נותר נגיעות קטנטנות
של שמיים בצבע תכלת, ואני בינתיים
תוהה אם יהיה זה נכון לגשת
ולהוסיף לציור קצת צבע משל עצמי...
אני מניח שעד סוף היום כבר יחזרו
השמיים למקומם הטבעי.
ואולי, זו רק הפעם הזו שלא היו כל כך
מרוכזים, כי באמת, ידוע לכולם
שברק צייר מחונן, ואולי זה רק
מן רגע כזה פשוט נורא, ממש, מאוד
מבולגן!
Autibook.com ספריה חברתית ייעודית לגני ילדים
