לנוח
בין כל החול וטיפופי הרגליים
כמעט שאין מקום לנוח רגע
ולחשוב על שום דבר מיוחד.
אני הייתי מעדיף איזה שמיים
ושמש - לא מאוד חזקה -
שני עננים לבנים
ואיזו ציפור אחת, לכל היותר,
באמת רק כדי להשלים את התמונה.
הייתי מעדיף לשבת יחד או לחוד על שפת המגלשה
ולהביט בשום מקום הכי יפה בעולם.
כדי לא לפספס את שום מקום צריך מאוד להתאמץ.
זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע,
כי צריך לחשוב על לא לחשוב
וזה די מסובך
כשכל רגע מישהו
בוחר לעבור בדיוק איפה שאני נמצא.
וקול שקורא: "נו, קדימה, למה אתה שוכב ככה סתם?
לך תשחק עם כולם"...
אני סתם הייתי מעדיף לשבת רגע ביחד או לחוד
ולא לעשות כלום,
רק להיות קיים.
מתוך אניואני-הספריה החברתית של חגית
