לא מחמיצים
ילדים עם עננות גבוהה
אף פעם לא מחמיצים.
לפחות לא את הדברים החשובים באמת.
כמו, למשל:
ניחוח משכר של חלה מתוקה הנאפית בחדר הסמוך
בזמן שכולם בגן עוסקים במרץ בבניית חומה מפסטנינה לכבוד יום ירושלים בחוג מלאכת יד.
או צמרות שפורצות במחול סוער מחוץ לחלון בדיוק ברגע שרונית הגננת מתחילה לדבר ולספר ולתאר...
ילדים עם עננות גבוהה במיוחד יכולים אפילו להקשיב לסיפור הלא נגמר של רונית וגם לויכוח בין אלכס לחגית בו זמנית ( ואפילו להאמין ובצדק רב שחגית צודקת...)
נגיד, ילדים עם עננות ציורית, למשל, יציירו לרוב ציורים שקצת מסובך להסביר למי שלא מעונן. או לא בעניין.
בדרך כלל יהיו שם תריסר דרקונים מעופפים, טירה,
שלושה אבירים, שתי שיני שום ואחד גביע אשל לבן. ותתפלאו, אבל זה בכלל לא יוצר בלגן.
ילדים שרואים גבוה לא יכולים להחמיץ אף פעם,
גם אם הם מנסים.
אני, למשל, לא מחמיץ - לפחות שלוש פעמים בבוקר
ועוד איזה ארבע-חמש עד השעה שש, והכי הכי - אני לא מחמיץ את אסתר. סבתא אסתר.
בכל פעם שאני מרכין ראשי אל הקרקע דרך חבלי הכביסה המטפטפים מהמרפסות החטטניות המשקיפות על חצר הגן שלנו, אני עוצר במרפסת של סבתא אסתר, שאני לא בטוח אם היא סבתא של מישהו, אבל לי זה לא באמת משנה.
תמיד רק המרפסת של אסתר לא מטפטפת. אולי כי לאסתר אין כביסה ואין חבלים. רק חתולים.
אסתר גרה בקומה ראשונה.
יש לה ארבעה חתולים, שני שרפרפים, הרבה כורסא וקצת מרפסת, ובכל בוקר, תמיד ברגע שאנחנו יוצאים אל חצר הגן, בדיוק יוצא שגם היא מצטרפת; מתיישבת על הספה הענקית, מניחה ספל גדול על שרפרף שמאל, שתי עוגיות קינמון ומפית על שרפרף ימין, פותחת עיתון ומתחילה להקריא לחתולים בקול רם את כל הסיפורים שבעמוד הראשון
בחתולית רהוטה.
בינתיים השכנים מגיפים את התריסים, אבל החתולים מקומה א' לא זזים לשום מקום. הם שוכבים בנחת על מעקה המרפסת ומקשיבים. או ישנים...?
העננים גם הם עוצרים בדרך ומקשיבים לתחזית בימים הקרובים, לפני שהם רצים.
ובכן:
"בשבוע הבא צפויה להסתיים שנת הלימודים ואלפי תלמידים ייצאו לחופש גדול. חופי הים עדיין אינם ערוכים לעונת הרחצה, אתמול חודשה תנועת הרכבות, ראש הממשלה עומד להפגש עם אנשים חשובים ממדינה אחרת והנשיא חוגג היום יום הולדת ( בחתולית זה נשמע קצת אחרת).
פיל נולד בגן החיות ברמת גן, בתל אביב הוקם איצטדיון כדורגל חדש, מחר צפוי להיות חם יותר מאתמול, היום יותר ממחר, שרב צפוי החל ממחרתיים, אז לא לשכוח לשתות הרבה-הרבה מים."
ממרומי הקרקע אני יכול לשמוע עד המרפסת של אסתר גם כשמאוד רועש, ואפילו לנחש שאסתר עצמה די מרוצה מזה ששומעים אותה עד כאן.
מישהו דורך בטעות על ארמון החול של מישהו אחר והשמיים מתחילים להזיע...אסתר מניחה את העיתון ומסתכלת על הילד שנורא , אבל נורא, ממש ממש רותח מכעס בגלל הארמון שנהרס, מסתכלת ושותקת. ושותקת עוד. ורק מתבוננת ולא אומרת שום דבר.
ואז קמה, עוטפת עוגית קינמון במפית ומניחה על המעקה ורק מסמנת לרונית הגננת עם היד, אולי הילד ההוא במקרה רוצה...רונית מחייכת ושולחת נשיקה וסבתא אסתר שולחת חיוך מלא שיני זהב בחזרה.
הילד מרים ראשו אל עבר המרפסת. הוא מסתכל על סבתא אסתר בחיוך קצת מבוייש ואז בחיוך יותר גדול ורץ מייד לבנות ארמון חדש. אסתר מתיישבת בחזרה על הספה ומתחילה לקרוא בקול רם הכל מהתחלה.
המרפסת של אסתר אף פעם לא בוכה כביסות.
רק חיוכים או פירורים של עוגיות.
שרק אנשים עם עננות גבוהה מצליחים לראות.
בינתיים השכנים מגיפים את התריסים, אבל החתולים מקומה א' לא זזים לשום מקום. הם שוכבים בנחת על מעקה המרפסת ומקשיבים. או ישנים...?
העננים גם הם עוצרים בדרך ומקשיבים לתחזית בימים הקרובים, לפני שהם רצים.
ובכן:
"בשבוע הבא צפויה להסתיים שנת הלימודים ואלפי תלמידים ייצאו לחופש גדול. חופי הים עדיין אינם ערוכים לעונת הרחצה, אתמול חודשה תנועת הרכבות, ראש הממשלה עומד להפגש עם אנשים חשובים ממדינה אחרת והנשיא חוגג היום יום הולדת ( בחתולית זה נשמע קצת אחרת).
פיל נולד בגן החיות ברמת גן, בתל אביב הוקם איצטדיון כדורגל חדש, מחר צפוי להיות חם יותר מאתמול, היום יותר ממחר, שרב צפוי החל ממחרתיים, אז לא לשכוח לשתות הרבה-הרבה מים."
ממרומי הקרקע אני יכול לשמוע עד המרפסת של אסתר גם כשמאוד רועש, ואפילו לנחש שאסתר עצמה די מרוצה מזה ששומעים אותה עד כאן.
מישהו דורך בטעות על ארמון החול של מישהו אחר והשמיים מתחילים להזיע...אסתר מניחה את העיתון ומסתכלת על הילד שנורא , אבל נורא, ממש ממש רותח מכעס בגלל הארמון שנהרס, מסתכלת ושותקת. ושותקת עוד. ורק מתבוננת ולא אומרת שום דבר.
ואז קמה, עוטפת עוגית קינמון במפית ומניחה על המעקה ורק מסמנת לרונית הגננת עם היד, אולי הילד ההוא במקרה רוצה...רונית מחייכת ושולחת נשיקה וסבתא אסתר שולחת חיוך מלא שיני זהב בחזרה.
הילד מרים ראשו אל עבר המרפסת. הוא מסתכל על סבתא אסתר בחיוך קצת מבוייש ואז בחיוך יותר גדול ורץ מייד לבנות ארמון חדש. אסתר מתיישבת בחזרה על הספה ומתחילה לקרוא בקול רם הכל מהתחלה.
המרפסת של אסתר אף פעם לא בוכה כביסות.
רק חיוכים או פירורים של עוגיות.
שרק אנשים עם עננות גבוהה מצליחים לראות.
