סונטה למרפסת
אדם מוצא קיום דרך מרפסת
עת ההחלטות בעניין גורלו תלויות על זוית המעקה.
פייר אינף.
ימים טרופים טורפים את קלפינו כעת
וכל דבר שיש בכוחו להשכיח את מחושינו המדומים
לדקה או פחות, כדאי שינחת עלינו ומהר (כמובן, תוך שמירת מרחק סביר וכ'ו).
אך מרפסתי כבר מחאה ומחתה ודיגללה והתפללה
והתווכחה עם השכן ולו בכדי להעביר את הזמן
אפילו שאין לנו זו בזה טיפת עניין.
הו, ימי בצורת חברתית מתדפקים על דלת אמותינו,
ואין נדבק ואין יוצא
ונקודת המוצא יוצאת מדעתה מקצה המסדרון אל הקצה ואין עוררין כי חייב להעשות איזה מעשה לטובת האחדות הלאומית, או עד שהחיסון יימצא,
אכן, כך מתחילות מגפות של סונטות ירח...ותיכף יוולדו המוני כוכבים, וקהל רב יאזין ממרפסתו בתחתונים
ויקום קטן בקצהו של בניין
יוכל להגיף לרגע את חששותיו ההשרדותיים
לטובת קומץ צלילים זכים...אוי, ברגעים נדירים כאלה
מותר לו לאדם שיפרוס מרכולתו ויתגייס, שיתפרסם, שיתפרנס, שיתחרז עם פרישותו מן הרבים,
טרם ייצא מדעתו שכבר יצאה מהכלים
בין חדשות לבקרים.
אם קיומינו מוטל כעת בחסדי האל,
אין לנו על מי להשען אלא על מעקותינו שבשמיים.
בעת הזו חובה עלינו
לשורר לפתחם של שכנינו מלוא הטנא שירים,
כדי שיינעמו שעותיהם הריקות
וגם כדי להצהיר ולהדגיש ולהזכיר
שגם, חלילה וחס, אם לא נתראה שנית,
שידעו שאנחנו עדיין יודעים
שזה הכלב שלהם שהרטיב במעלית!!
