עצלותי הנהדרת
אני משנרקלת אחר משמעות
בים הפערים שבין תכניותיו של איזהו יקום
לתכנוניי שלי, ששקעו במצולות.
לא תחושת קרבן, חלילה, יותר קרביון
חמוד כזה, שצף לו על גב הנסיבות
בסגנון פאסיבי, נאמר, עד המקרר ובחזרה.
עצלותי נהדרת לי בשעות מתוחות אלה,
בהן מעצמות על, ולא אני, נדרשות
להגיע להחלטות מהירות,
והרי המהירות מהשטן, והשטן ברחובות,
ומשיח לא בא, גם לא מסתובב בין מרפסות,
ומרפסתי - מבצרי רחבה דיה
להכיל כמעט את כל הדאגות.
כל התכנונים זורמים לים...
בעת הזו, אפליג על פצעיי
בתאווה עצבותית לתפארת.
אתפלש בעצלותי
תחת הרים של נחמה
עד שאפסיק לגמרי להרגיש
שברחוב כבר אין יותר איש.
