בין השמשות

רגע לשקיעת הנחמה יפנה
איש-איש לדרכו.

קטנותנו ידועה בציבור תמיד בשעות גורליות אלה,
בהן עצב שוטה בצמא את צמאוננו עד גדות העצבים
מחשש לחדלות פירעון.

אולי תצטלבנה זו בזו
שמשות משוחות בשפתון בפעם אחרת...

כעת, אם כן, נקשור כוכבים בחוט
ונטייל רק לרוחב הטיילת.

ובעיצומו של החושך, תחרוז אישה לדרכה,
את רזי תשמישיה
שנזנחו הולמים בעוצמה ארמונות
על שפת ים
תחת גרגרים של עלטה.

רשומות פופולריות