חרפתכם, שהשתיקה יפה לה,
נכנעה שוב למילה המרה.
תמיד כפות המאזניים נוטות ליפול
לכוונם של קצוות חשופים.
לו יכלו האזניים למחות דמעותיהן
לקול צקצוקי הלשון הנופלים על כל לשון של בקשה,
היינו נאנחים לרווחה לדקה או יותר.
וגם אני זעקתי: ראי, עניי נפשך קודמים!
ולא נכנעתי לתחנוניי שלי.
