פה ושם קיימת (קנטטה לטוקבקיסט)

ורק נניח
שהיה מניח להגיגיו לנוח תחת לשונו

או לחרוק בין שיניו, עד שהיו תחת לחץ נכנעים
בחזרה אל בית הבליעה 

ונבחנים היטב מחדש
או לכל היותר נלעסים לעייפה
בין מעלה הראש למורדות הקיבה

ואז נסוגים ומתעכלים לכדי שתיקה מרירה;
סביר שבהיותו נדרש
להדיר שפתיו מן האמת לאמיתה
לא היה מצליח לעצום עין אפילו דקה.

הרי לא היה מעלה על דעתו
להקריב נפשו לטובת הנבצרות הלשונית.

עוד משחר נעוריו חונך,
שעבור קורט תשומת לב, עליו לפתוח חזית:

מול הפרט, מול הכלל, 

אין זה משנה בכלל,

העיקר להנכיח רעיונותיו מחוץ לדלת אמותיו,
שיראו הסובבים סביב עצמם וייראו 

מפני גודל הקטסטרופה,
ואם יש בכוחו

להושיע את האנושות מראייתה המצומצמת, 

לא יהסס לצאת למלחמת חורמה, 

גם אם תוצב מולו חומה

או גרוע מכך, גם אם זעקתו כלל לא תישמע.

העובדה שאין מסובין לדבריו 

אינה, מבחינתו, עילה חזקה דיה
למניעת הפצת רעיונותיו ;
אדרבא, אלמלא היה בטוח באמת המוחלטת של דבריו, 

ייתכן שהיה מניח לעולם להסתובב בלעדיו,

אבל אז, ככל הנראה, גם היה נאלץ 

להודות בדלות משמעותו בעיני הזולת

וכל עוד לשונו יוקדת, 

חשיבות קיומו בעולם עדיין,
פה ושם, לפחות בעיניו, קיימת.