הוא יכול היה להיות נשיא

ברצינות.
לא חשוב של מה; חברה גדולה,
מועדון כדורגל אירופי, אפילו מדינה.
הכשרון היה תפור למידותיו הגדולות
ממש עד הקצוות,
תמיד האמין כי נועד לגדולות.
ואלמלא הפנו לו החיים שתי אמות,
היה ודאי מככב היום על מיטב הבמות,
ובזמנו הפנוי מגשר בין מעצמות.
זו רק המציאות שחלפה במקרה על פניו
בזמן שהיה טרוד בדמיונות.
ובעת ששכב על גבו וחלם,
המשיך להסתובב לו בלעדיו העולם,
ורק כשבשלו התנאים והוא קם,
גילה שבינתיים הפך להיות כמו כולם.
ובעודו עומד נבוך ונכלם,
התפכחו שערי עיניו לאיטם
וליבו הנשיאותי מחה עד שנאלם.
תם ונשלם.