אף אחד לא הבטיח שהניסוי יצליח
אם הייתי יודע שתבואו עם מצלמות, הייתי מסדר קצת, אתה יודע, שייראה מכובד.
וואי, וואי, איך לא נעים שייראו את הבלגן, עכשיו כולם יידעו באיזה תנאים אני חי לעומתכם, בני האדם.
טוב, נו, נתחיל. רק אם אתה מוכן מהזווית הזאת לצלם, אוקיי? זה הצד המחמיא. התמקמנו? יופי.
אנד...אקשן!
בוא אני אספר לך סקופ, אתם הרי חיים בשביל כותרות: אף אחד לא הבטיח שהניסוי הזה יצליח. משפט חזק, אה? תזכור לשים אותו אחר כך בכותרת. ושלא תחשוב שלא רציתי, שלא ניסיתי.
את כל האנרגיה השקעתי בכם. מה לעשות, יש לי חולשה לאנשים, גם לכאלה שהם לא בני אדם.
אבל האמת היא שאף אחד לא הבטיח שהניסוי הזה יצליח, ורק כדי לסבר את האוזן: כרגע המצב בשוק הוא שגם אף אחד לא מוכן לעשות לכם ביטוח.
אני במובן מסויים, די בתמימות, סמכתי על הניסיון והאינטואיציה אבל מסתבר שזה לא הספיק.
אז מה עושים, תשאל, סוגרים את הבאסטה?
זהו שלא!
כמה פעמים אפשר להשתמש באסטרטגיה של מבול באזהרה. לעשות ריקול בכל פעם שאיזה מגזר מתקלקל. אין, זה לא עובד ככה. וזה גם לא יעזור,
כי בסבב הבא האנושות תחזור על עצמה אחד לאחד. זה לא שמישהו ילמד.
לא, אל תכניס אותי לשאלות אבולוציוניות, ברירה טבעית וכל זה. וכן, אם הייתי משקיע יותר בתאי האנושיות, דברים היו נראים אחרת, המוסריות היתה שורדת. אלה שאלות לא לי. איתי תדבר על עניינים של אמונה שבלב, יש שם מספיק כאב.
אז מה אני עושה עם זה? יפה שאלת.
כרגע אני עסוק בלקיחת אחריות. אתה יודע איך מאייתים " אחריות", כן?
מן הסתם אני לא יכול להאשים את קודמי ולו רק בגלל שאני קודמי. אתם מסודרים. נכשלתם? אתם הולכים לטיפול ומאשימים את ההורים. את מי אני אאשים? אני ההורים. אז אני לוקח אחריות על המעשים וזהו, אלה החיים. מחפש על הדרך גם פרוייקטים אחרים. יש כמה כוכבי לכת שהביעו התעניינות לגבי התיישבות. נראה מה נעשה בנושא.
תקשיב, אני לא רוצה שתצא מפה עם כותרת: ההוא סגר. חלילה. אולי אני לא תופס מאנשים, אבל מהאנושות אני עדיין מחזיק.
אוף, איך לא נעים לי שבאתם לפה עם מצלמה, לפחות תעשה פילטר של ליבלוב, שייצא פחות עצוב.
הציפיות שלכם ממני לא ריאליות. אתם רוצים שאני אהיה מה שאני לא. מפרשים אותי בדרך שלכם, מגדירים לי יעדים, מתווכים, מתווכחים וכל הזמן ביקורת. רק ביקורת. פאשלה הכי קטנה וכל הטוקבקיסטים והאתאיסטים מחכים לי בפינה. בדרך כלל באיזה קבוצת פייסבוק אלימה.
נמאס לי להיות מושלם רק כי אתם לא. אני בכלל רואה את עצמי אמן. יוצר. בורא. מנסה. טועה. אבל איזה מרחב יצירה מתאפשר לי אם במקום להתפתח אני צריך להתמודד עם כל כך הרבה מתח.
אני מסתכל על הפייסבוק של השכן ויודע: גם בעוד מיליון שנה, כשאני עדיין אהיה פה והוא יעשה סלפי עם השכינה, גם אז לא אצליח לייצר שלמות כמו שהיתה לו בחיים. אני רק אלוהים.
אוף, חבל שבאתם עם מצלמה.
וואי, וואי, איך לא נעים שייראו את הבלגן, עכשיו כולם יידעו באיזה תנאים אני חי לעומתכם, בני האדם.
טוב, נו, נתחיל. רק אם אתה מוכן מהזווית הזאת לצלם, אוקיי? זה הצד המחמיא. התמקמנו? יופי.
אנד...אקשן!
בוא אני אספר לך סקופ, אתם הרי חיים בשביל כותרות: אף אחד לא הבטיח שהניסוי הזה יצליח. משפט חזק, אה? תזכור לשים אותו אחר כך בכותרת. ושלא תחשוב שלא רציתי, שלא ניסיתי.
את כל האנרגיה השקעתי בכם. מה לעשות, יש לי חולשה לאנשים, גם לכאלה שהם לא בני אדם.
אבל האמת היא שאף אחד לא הבטיח שהניסוי הזה יצליח, ורק כדי לסבר את האוזן: כרגע המצב בשוק הוא שגם אף אחד לא מוכן לעשות לכם ביטוח.
אני במובן מסויים, די בתמימות, סמכתי על הניסיון והאינטואיציה אבל מסתבר שזה לא הספיק.
אז מה עושים, תשאל, סוגרים את הבאסטה?
זהו שלא!
כמה פעמים אפשר להשתמש באסטרטגיה של מבול באזהרה. לעשות ריקול בכל פעם שאיזה מגזר מתקלקל. אין, זה לא עובד ככה. וזה גם לא יעזור,
כי בסבב הבא האנושות תחזור על עצמה אחד לאחד. זה לא שמישהו ילמד.
לא, אל תכניס אותי לשאלות אבולוציוניות, ברירה טבעית וכל זה. וכן, אם הייתי משקיע יותר בתאי האנושיות, דברים היו נראים אחרת, המוסריות היתה שורדת. אלה שאלות לא לי. איתי תדבר על עניינים של אמונה שבלב, יש שם מספיק כאב.
אז מה אני עושה עם זה? יפה שאלת.
כרגע אני עסוק בלקיחת אחריות. אתה יודע איך מאייתים " אחריות", כן?
מן הסתם אני לא יכול להאשים את קודמי ולו רק בגלל שאני קודמי. אתם מסודרים. נכשלתם? אתם הולכים לטיפול ומאשימים את ההורים. את מי אני אאשים? אני ההורים. אז אני לוקח אחריות על המעשים וזהו, אלה החיים. מחפש על הדרך גם פרוייקטים אחרים. יש כמה כוכבי לכת שהביעו התעניינות לגבי התיישבות. נראה מה נעשה בנושא.
תקשיב, אני לא רוצה שתצא מפה עם כותרת: ההוא סגר. חלילה. אולי אני לא תופס מאנשים, אבל מהאנושות אני עדיין מחזיק.
אוף, איך לא נעים לי שבאתם לפה עם מצלמה, לפחות תעשה פילטר של ליבלוב, שייצא פחות עצוב.
הציפיות שלכם ממני לא ריאליות. אתם רוצים שאני אהיה מה שאני לא. מפרשים אותי בדרך שלכם, מגדירים לי יעדים, מתווכים, מתווכחים וכל הזמן ביקורת. רק ביקורת. פאשלה הכי קטנה וכל הטוקבקיסטים והאתאיסטים מחכים לי בפינה. בדרך כלל באיזה קבוצת פייסבוק אלימה.
נמאס לי להיות מושלם רק כי אתם לא. אני בכלל רואה את עצמי אמן. יוצר. בורא. מנסה. טועה. אבל איזה מרחב יצירה מתאפשר לי אם במקום להתפתח אני צריך להתמודד עם כל כך הרבה מתח.
אני מסתכל על הפייסבוק של השכן ויודע: גם בעוד מיליון שנה, כשאני עדיין אהיה פה והוא יעשה סלפי עם השכינה, גם אז לא אצליח לייצר שלמות כמו שהיתה לו בחיים. אני רק אלוהים.
אוף, חבל שבאתם עם מצלמה.
