לפחות בכתביי אני בוטחת

אחרת, קרוב לודאי שחוסר השליטה
היה מעביר אותי על דעתי.
אם קורה שרוח רעה נושפת על פני,
אני נאחזת במיטב הדימויים
המתייצבים במדיהם לצידי,
או קושרת מטאפורות בחבל
לעמודים עשויים דימיון יצוק עד יעבור זעם,
ואין זעם העומד בפני הדקדוק.

ואם כבר נבחרו המילים בקפידה,
אז לכל הפחות שתתייצבנה איתנות
מול מבקרי השירה,
ואם יכולות מול הביקורת לעמוד,
אז לכל היותר שתכסנה במיטב סיביהן
חלקי וידויים שהוצאו בהיסח מהמגירה.
באמת ובתמים אני רואה עצמי בת מזל
ולא מהפה אל החוץ;
זו כתיבתי העדה לכל סודותיי,
והמנסה בשארית כוחה לשורר
צוק שיהא איתן דיו בעמדו
מול ההתפכחות התמידית הבלתי נמנעת,
כי ביום בו אאלץ להתייצב
ללא חרוזיי מול המראה,
חוששתני שיהא זה היום בו אצא מהדעת.