ערב נדל"ן ליועמ"שים

מה אומר, מרתק, מרותקת, רותקתי. אין. לא יכולה לנשום מרוב ריתוק. באמת. אבל בחוץ בבופה יש בורקסים ובכנות, גם נד"לניסט השנה לא יכול על זה עם הקשקבל.

נקצר: שניים מילוי פטריות ושלושה מיני קשקבל – זיתים אחרי, אנחנו בעיצומו של דיון (מרתק, אמרתי?) על סוגיות במס שבח וישתבח שמו לעד איך בא לי מתוק, רק שזו לידי רושמת לעצמה קינוחים בטאבו ולא מותירה לי פירור להרגיש אחריו רגשות אשם.

"מה את אומרת, שנחתום על הדירה ונגשים את החלום?" שואל אותי אהובי בפעם הרביעית.

"עזוב אותי מהרפתקאות, לא בשביל זה הגענו!", אני מרסנת את רמות הסוכר במוחו הקודח מהתלהבות יתר מסוכנת לבריאות.
"אז סגרנו? מעולה , אין עלייך"

"מה לא ברור, לא סוגרים כלום. באנו רק לשמוע!!!", אני סוגרת את הנושא. בת אלף זאתי, חיסלה את הגביניה האחרונה. 
אז בזמן שאני מתפשרת על שארית עוגונית פרווה  (קאפקייק, תסמכו עליי, אושר בישיבה 338 של האקדמיה ללשון עברית דצמבר 2014) מגיע בריצה יועמ"שי היקר עם חוזה חתום ומבט היפרגליקמי שעומד לעורר בי יצר אלימות.

"רגע רגע אז אם אני מבינה נכון, אתה נתת מקדמה על אופציה לשמירת זכות עתידית לקנית דירה לא קיימת על נייר שטרם הודפס, שממוקמת מול בית עלמין, שקבור בו המהנדס הקודם של הפרוייקט, אחרי שנפל עליו המפעיל של המנוף שקרס בגלל ליקויי בטיחות, מה שגרם לקבלן הנוכחי לפשוט רגל אחרי שהשותף עקץ אותו וברח לחו"ל עם הכסף של המשקיעים מיד אחרי ההלוויה של המהנדס, ומי שמתפעל כרגע את הפרוייקט זה  המתקין פרקטים, היחידי שנשאר בחיים, ושלא מוכן  להתחייב לצפי סיום כי טרם הבשילה הקרקע לקבלת היתר חפירה ודיפון ויש "חשש לעתיקות ועצמות של קברי צדיקים..."

ממ... כן...מזל טוב.שנצליח.  אני במשקאות החריפים...

אה, ויש ערב הקראת שירה נוסף שבוע הבא. רושמת אותנו."