סמבוStuck - חגית אהרוני

ושוב נצאה אל הדרך, אף אחד בדרך, למעט אנחנו, שאין לנו על מי להישען אחרי שהם נסעו לסופ"ש והשאירו אותנו עם הילדים שישישבת, איזו הטבה דרך הרנטה של גימלאים ניצולי שואה, משהו.

לא אחראִי מצדם, אני יודעת, אבל גם לא ארבעה ימים כמו בפעם ההיא לפני שלוש שנים.

אז הסכמנו להם. לא יקרה שוב.

והנה כי כן, בלית ברירה ובלית עזרה ומבלי לשקול בכובד ראש את ההשלכות לעומקן אנו מצפינים חורפישה - כן, עם הילדים - למען המטרה הנעלה מכל: סמבוסכבש עסקי אותנטי מבית "נימר תעשיות נחושת ובניו".  

ברם, דבר אחד אינו ברור דיו: אין כבשים בחורפיש... אפילו לא הד פועה, אף לא כדור צמר תועה. אז אחד משניים: או שמישהו סיבמק את כל העדר באותו יום, או - ויסלחו לי חלילני הצאן - שעובדים עלינו בעיניים!
כי פקקים יש גם באיילון, עדרי צאן מסתובבים בת"א יותר מאשר כאן, אומנם כמויות הגבינה הסינטטית על הפיצה נדיבות פה בהרבה, אבל, אם ארבע נפשות מיוסרות ומייסרות טורחות להתכווץ יחדיו, כמעט מרצון, ביונדאי שתי דלתות עובדות עד הצפון הרחוק מידי בשביל כבש מאנטריקוט תרנגול, הרי שבעבור זה אנחנו יכולים לסייט זה את נפשו של זה גם בדרך לאטליז הקל"ב מבלי הצורך לזעזע את עצבי השמע בואכה גבול סוריה בלהיט הבת מצווש של האינסטושית - I'm in love with the shape of you.

ובכל זאת, אפרופו סוריה, טעים להפציץ. אין מה לעשות.

בעצם יש. לארוז אותנו איתם בנופש הבא עליהם לטובה.

ועלינו.