שלמתי ולכן אסיים! - חגית אהרוני

עוד הדרכת הורים עם הפסיכותרפיסטית.

והפעם של האחות של. שתזכיר שגם אנחנו פה.

אנחנו, האצנים במרוץ הבלתי פוסק: בית, עבודה, משכנתא, ארנונה, ועד בית, חוגים, טיפולים, אסיפות הורים, ועדות השמה, ועדות שילוב, כביסה, ייבוש, קיפול, אבא - אמא, מה יש לאכול?  לא לעלות לי על הקיפול!.... ועוד היד נטויה. 
"אתם חייבים קצת להתנתק", אמרה הפסיכוטכנית. "קח אותה למלון."
נכון, אם לא היית עולה לי 500 ש"ח לפגישה, אולי הייתי מצליח לממן מלון.
שוין, סוגר.
מהכסף שאין לי. כדי לגלות שמה שאני לא מקבל בבית, אני גם לא אקבל במלון.
ולא סתם, סוויטת ירח דבש, נוף צידי לחניון, מים קטן 27 ש"ח, כלום לא כלול!!
ואז, היא אומרת: יאללה אני הולכת לישון, מתה מעייפות.

ב ר צ י נ ו ת?! 

סיפקתי את הטובין, הוצאתי חשבונית, שילמתי מראש את המע"מ,אבל התשלום? שוטף (כן, אני שוטף) + + + תעזוב אותי (כאב ראש ו/או מחזור ו/או חייבת לקום מוקדם. זה מלון, רבאק). 
אז עד שסוף סוף מתנתקים מהכאוס העולמי הזה, ועוד בהמלצת הפסיכוסומטית, לא אזכה לתמורה הולמת? 
אז זהו שאני לא מוכן לעבור על זה לסדר היום! 


שילמתי ולכן אסיים!