רגילה אבל שונה

לא פשוט להיות סתם ילדה רגילה.

מאז שהוא נולד אני די לבד.

מתייחסים רק אליו, משחקים רק איתו, מוותרים רק לו ואני חושבת לעצמי, מה איתי? איפה אני בסיפור הזה?

כשאני שואלת את אמא ואבא, למה לו יש יותר חוגים ולי רק שניים הם עונים: "זה לא חוגים, זה טיפולים".
אז מה,גם אני אני רוצה.

בסוף מה שקורה זה שהוא רגיל לגמרי ואני השונה!

לי יש רק שני חוגים, שאחד מהם קשור ללימודים. היפ-הופ, ג'אז, צופים, למה חוץ ממני כולם יכולים?

לדעתי, אחי הוא ילד רגיל לגמרי ולא שונה בשום צורה. 

אנחנו משחקים, צוחקים, לפעמים גם רבים וכועסים - כמו כל האחים הרגילים, וגם אם לפעמים הוא מגיב קצת מוזר.

עכשיו, במקום שהוא יהיה המסכן, אני המסכנה.
ואני רק רוצה לחיות בצורה שווה.

ילדה רגילה