פניה קורצו מאבן ירח,
לכן ניטל עליה לחלום תמיד.
דרך משי שער עץ ההבנה שלה
הבליחו אלף לילה ולילה.
עיניה התנבאו בקודש.
ליבה היה דף זהב מספר הספרים.
כס מלכותה הגביה השמימה
מעל הידידים.
הו, היא היתה בת כוכב-
גיצים ניתזו ממנה.
רוזנת היתה
מעטרת לראש העלוב באורחים עטרה
אבל לפעמים באה מן המערב:
אקלים בצבעי ברק;
אלה נכלאו מעל זיזי מצודות
במסגרת נוקשה.
ציוריה רב מכתבים
צבעוניים, חותמם חסידות;
חלקם שמורים תחת זכוכית
על הקירות.
אבל גם כוסות ודשאים
ציירה אליס טריבנר.
היכן שהוא בלב כל זה, יושב לו לץ
בראש עבה של בובת חרסינה
בנוסח הישן.
או שציירה ברב חסדה את המבשלת
בתור גברת לוקולוס מתרוחת בכורסה
הפכה פרות נוטפי עסיס לורדים
על אריג דמשקאי לבן.
הו, היא היתה קוסמת.
* אליס טריבנר/ א. שילר, פסנתרי הכחול
