למחרת היה סוער כמו אחרי או אפילו לפני סערה ( מתוך "זבובים בראש", אוטיבוק)

- אם מה שכתוב בעיתון נכון, נס אם לא      תפרוץ בקיץ מלחמה.

- מלחמות כבר לא קורות בקיץ.

- גם בחורף אין מי יודע מה ביקוש.

- סוער היום.

- סוער כמו אחרי או לפני סערה.

- אי אפשר לדעת מה מחכה מאחורי          הפינה.

- אנשים עוטים מסכות, אף אחד לא שיער  לעצמו מה...

- אפילו אנחנו לא ידענו. פשוט איום ונורא.

- ואנשים ממשיכים בסדר היום שלהם        כאילו כלום לא קרה.

- מה קרה?

- יש לי מספיק צרות משל עצמי, לא צריכה  גם צרות של אחרים. שיגידו שזה לא יפה,    לא אכפת לי. איפה אליהו? אני חייבת        דחוף עוד ספל קפה. הי אליהו. אליהו! מה עם הקפה שלי? הזמנתי לפני רבע שעה. ותשים גם... 

- מה קרה?

- עוגיות חמאה, אליהו אתה שומע אותי?    אני שונאת שאנשים לא מקשיבים. תקשיבו מה אני אומרת: הוא לא ידע. 

- מי לא ידע?

- הוא כן.

- אני אומרת לך שלא.

- אז אני אומרת שכן. גם לי תשים. אבל      מהעוגיות של התמרים. תשמעו, זה מסוג    הדברים שאת אומרת לעצמך זהו זה,          איבדנו את הערכים.

- מישהי מוכנה להסביר כבר מה קרה?

- היה עדיף שלא היינו פותחים את העיתון  הבוקר. שום עוגה לא תעזור.

- אני עד עכשיו רועדת ולא מקור.

- תגידו מה שתגידו, לי היתה תחושת בטן    שיש לו... עניינים מוסתרים.

- אל תדברי שטויות. אף אחד לא שיער ולי  יש עין חדה. אני אומרת לך בוודאות. לא      היו סימנים.

- חרפה כזאת.

- כתם לכל המושב.
  
- היה צריך ללכת עוד כשהיה קטן לקבל  ברכה מאיזה רב.

- הוא לא ידע בעצמו שהוא... כזה.

- כזה מה?

- ורק לחשוב ש... בחיי, לו אני במקומו,  הייתי מסתגרת בבית ונעלמת לי כאילו        בלעה אותי האדמה.

- תמיד היה שם משהו מוזר בהתנהגות    שלו.

- אלוהים, על מה אתן מדברות?!

- אלוהים שבשמיים, שלא נדע מצרות.

- בנות, בואו פשוט נעבור נושא. שבוע        חדש בפתח. לא צריך...

- אני חושבת שאני צריכה משהו יותר חזק    מקפה. אולי תה עם דבש.

- לא יוצא לי מהראש, חרפה ממש.

- גזענות. 

- מה הוא חשב לעצמו שזה עושה לנו,        מה, אנחנו שקופים? לא אכפת לו מאחרים?        

- הפך אותנו אווריריים.

- כאילו אנחנו זבובים.

- אולי זה קשור לתזונה. ראיתי אותו הרבה  פעמים כאן בפארק ממול יושב ואוכל          צ'יפס משקית.

- אצלנו אכלו קרטופלעך רק בחגים. 

- אצלנו לא היה מה לאכול. היו תקופות      שהיינו רעבים.

- מים בברז בקושי היה. שתינו שלג בחורף.
וגדלנו נורמלים. בלי תופעות לוואי.

- אולי המזג אויר גורם לאנשים מסויימים    להשתבש. יש אנשים שרגישים לקור.

- מה זאת אומרת, אנחנו היינו שוכבים        מכורבלים ככה צפוף במיטה אחת ראש    זנב חמישה אחים, אמא, אבא, סבא,  סבתא, רק כדי להתחמם ויצאנו כולנו          נורמלים ברוך השם.

- אצלי כולם הלכו בתחילת המלחמה.        קפאתי בקור בת יחידה.


- לא, אני אומרת לכן זה פשוט איום ונורא.  

- אבל אולי זה לא רצוני.

- אין לא רצוני! זו בחירה. 

- טפטף עכשיו, לא? אוי אלוהים, איזה          לילה, שלא נדע.

- לא נורא. טפטוף של יום חולין, אולי        ישטוף את הבושה.

- אני צריכה משהו מתוק להרגע.

- אתה חושב שאתה מכיר מישהו ואז    מגלה...

- לא, זה לא סביר, מעשה שכזה. 

- צריך לעשות משהו עם זה.

- אין מה לעשות. צריך להתפלל על אנשים  כאלה ולהמשיך לחיות.
 
- אם כבר להתערב, אז רק כשיהיה יותר      חם. כרגע זה לא תנאים.

- לי יש הערב אורחים.

- אני, עזבי אותי. יש לי מספיק צרות משל  עצמי בחיים.

- בנות. תתעוררו. אנחנו חייבים להחזיר לעצמנו את השם הטוב של המושב. לצאת  לתקשורת ולדבר ולהגיד שאנחנו מתנערים. חייב שיהיה פה סדר. 

- בסדר, בסדר.

- תקשיבו לה. בדרך כלל היא לא צודקת    אבל אולי הפעם היא לא טועה. בכל זאת,    פה זה לא שוויץ, חייבים לדבר על מה שקרה.     

- עזבי, אם יש צדק, החשבון שלו יבוא          מאלוהים.

- אני לא מחכה יותר לניסים.

- אבל אם יש צדק...

- אין צדק.

- אם, אמרתי.

- אין! שרק נהיה בריאים.

- הכי חשוב הבריאות.

- הנפש והגוף. והצדק.

- אין צדק אומרים לך!

- אולי הצדק מתחבא?

- הוא לא.

- דוקא תתפלאו, אני לא שונאת לא אותו      ולא את אף אחד. זו המדינה של כולם        וכל אחד חופשי להיות לא משהו בדרכו.      אבל הוא... לא תגידו פרחח, בן טובים.        עם כל הכבוד יש דברים שלא עושים.

- השם יעזור איזה בושה.

- וחרפה.

- המשפחה שלו גם מתעקשת שהיא לא        ידעה.

- ועוד איך ידעה. רואים על בנאדם.

- תקשיבו לי פעם אחת. אין מה לעשות      דרמה. זה לא היה בכוונה. אולי הדברים      הסתבכו וזה פשוט קרה.

- כן כן...

- טוב, אם אתן לא מתייחסות, אני הלכתי!

- לא, אל תגידי את זה. לא יפה להגיד          ככה. צריך לשפוט בנאדם לכף זכות לפני    ששמים אותו על החבל תליה.

- הולכת. 

- מישהו צריך להיות אמיץ ולהגיד בקול רם שזה לא התנהגות מקובלת בחברה.            שמה שהוא עשה זה איום ונורא.

- בדיוק!

- אני זזה.

- מה זה, ריבונו של עולם תקין. מי היה        מאמין... מי היה מעלה על דעתו...

- זזתי. 

- יסלחו לי השמים והכוכבים, הבן של        הבלפרים! של הבלפרים! אנשים כל כך      מכובדים. להופיע בשער בית הספר            למחרת היום מול כל התלמידים בנעלי        סירה אדומות עם עקבים?!




*מתוך "זבובים בראש" חגית אהרוני/ הוצאת אוטיבוק. בקרוב. 


רשומות פופולריות